בכל בוקר מקיצה הַבַּצְקָנִית
בביתה השוכן בלב ברלין.
היא ממהרת למטבח, קושרת סינר למותניה, מקמחת מעט את משטח העבודה ומניחה עליו את הבצק שתפח. בין רידוד, מריחה והתפחה, משקיפה הבצקנית, הרואה ואינה נראית, על שכונתה דרך החלון.
גם אני, עדי, גרה במטבח. ממש כמו הבצקנית, אני מוצאת אושר טהור בין בצקים, סיפורים על חיים אחרים וזיכרונות. ספרי השני הוא אוסף סיפורים קצרים המסופרים מנקודת מבטה של הבצקנית, וחלקו האחרון מוקדש כולו למאפים.
היא ממהרת למטבח, קושרת סינר למותניה, מקמחת מעט את משטח העבודה ומניחה עליו את הבצק שתפח. בין רידוד, מריחה והתפחה, משקיפה הבצקנית, הרואה ואינה נראית, על שכונתה דרך החלון.
ספרה השני של שילון הוא אסופת סיפורים קצרים מלאי רומנטיקה ומעוררי תיאבון.
בחלון יפה בברלין של ימינו, עומדת אישה ואופה במטבחה. בין לישה להתפחה, היא מביטה על העוברים, השבים ואלו היושבים בבית הקפה ממול. היא יודעת את סודותיהם של כולם. אהבות, יחסים, תשוקות, זכרונות וקשרים שנרקמים בשקט.
בין הסיפורים הקצרים, המסופרים מנקודת מבטה של אותה אופה, שזורים בספר גם מתכוני מאפים טובים ונגישים, שריחם יוצא דרך אותו חלון ומגיע עד לדפי הספר.
